<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק ראשון סימן א'</h1>
<h2>דף ט.</h2>
חיבת ידידות, [לשון הפייט]. זה בית המקדש, שעליו נאמ' [תהלים פ"ד] מה ידידות משכנותיך יי, ופי' כמה אהובות משכנותיך, כמ' [שם ל"א] מה רב טובך, [שם קי"ט] מה אהבתי תורתך, [שם ה'] מה אדיר שמך. ידיד זכור לידידיך. ידיד זה הק', כמ' שנ' בישעי' [ה'] אשירה נא לידידי, לידידיך אילו ישר' שנ' [ירמיה י"ב] נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה, פ' כל המנחות [מנחות נ"ג ע"ב]. קול מהיכל, פי' יצא קול מהיכל, שעתיד להיות מקטרג על המורדים והפושעים, אשר החריבו מקדש ראשו', לשון שוחר טוב, קול שאון מעיר קול (יי) מהיכל [ישעיה ס"ו], [ההיכל] מקטרג, מהו מקטרג, קול יי משלם גמול לאויביו, שמו אותותם אותות [תהלים ע"ד], נר' דהכי פי' קול יי וגו', יצא קול מהיכל, שלעתיד יי משלם גמול לאויביו, והפייט הביא הפסוק מקדש יי, לפי שנ' על שני מקדשים של שלמה, כי על כן נרפה ד' מקדש, ועל מקדש העתיד. דאמר במכילתי' הפסו' מקדש יי, ד' מקדש רפוי, רמז שהוא רפוי, שישלטו בו האומות, אבל [ו]עשו לי מקדש [שמות כ"ה], ד' נדגש, שלא שלטו בו אומות, אלא נגנז. ור'י'ח' ב'ש'ם' ניחוח פי' טעם לדבר, בית ראשון, שהיה בו יד גוי באמצע, שלטו גוים בו, וכן בית שיני על ידי כורש, ונחרב על ידי טיטוס, אבל משכן שלא היה בו יד גוי באמצע לא נחרב על ידי גוי, אלא כשנלקח ארון, נתצו עצמם את המשכן ובנו במה גדולה בנוב. ועל זה יש לתמוה, דאמרי' פ"ק דסוטה [ט' ע"א], משנבנה בית ראשו', נגנז אהל מועד, קרסיו קרשיו בריחיו עמודיו ואדניו, ולפנים בפסוק יי מלך בהיכלך פשטה, כתבתי מבר' רבה ומילמדנו, כי אהל מועד עשו החריב... ולשו' בר' רב', ולשו' ילמדנו, ויאמר אליו בני [בראשית כ"ז], הה"ד [משלי כ"ו] כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו, שבע מקדשות הוא עתיד להחריב, אהל מוע', גלגל, ושילה, ונוב, וגבעון, וביניין ראשון, וביניין שיני.
